פסק-דין בתיק ת"א 15070-01-11

1. לפניי תביעה למתן סעד המצהיר על תקפותו של ההסכם מיום 18/6/03 בין התובעת 1, נווה איתנים חברה לבנין והשקעות בע"מ (להלן: "חברת נווה איתנים") לבין הנתבע, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"); סעד הצהרתי לפיו התובעת 2, חברת פארק מגדל צדק בע"מ (להלן: "חברת פארק") זכאית להחליף את חברת נווה איתנים בהסכם מיום 18/6/03; סעד הצהרתי לפיו "תקופת הרשות לתכנון" הקבועה בהסכם מיום 18/6/03 תסתיים שנתיים לאחר שתאושר תוכנית מחוזית חדשה אשר תתקן את נזקי תוכניות המתאר המחוזיות, וקיימת זכות הארכה של שנתיים נוספות.

2. בתביעה נטען, כי על פי ההסכם מיום 18/6/03, התחייבה חברת נווה איתנים לתכנן ולהקים קאנטרי קלאב המשלב ספורט ומסחר, על גבי המקרקעין שבחזקת המינהל בראש העין. 

במועד חתימת ההסכם, שילמה חברת נווה איתנים למינהל סכום של כ- 1.3 מיליון ש"ח, והתחייבה לשלם, עם גמר התכנון, סכום של כ- 13 מיליון ש"ח.

3. על פי הנטען, ביום 6/4/08 נכנסה לתוקף החלטת מועצת המינהל, לפיה הנהלת המינהל מוסמכת להאריך את תקופת התכנון בכל הפרוייקטים של מכרזי קרקע בלתי מתוכננת (מקב"ת), ובכלל זאת, המקרקעין בהם זכתה חברת נווה איתנים. בנוסף, נקבע, כי ניתן יהיה להעביר את הזכויות בתקופת התוכנית (החלטה 1140).

לאור החלטה זו, פנתה חברת נווה איתנים למינהל, בבקשה להעברת הזכויות לידי חברת פארק. חברת נווה איתנים טוענת, כי גם בעיתוי זה, המינהל לא טען שהיא הפרה את ההסכם או שהיא פועלת לקידום תוכנית הנוגדת, בדרך כלשהי, את התדריך התכנוני.

לטענת התובעות, במכתב המינהל מיום 24/9/08 נטען, לראשונה, כי חברת נווה איתנים הפרה את ההסכם בין הצדדים, בכך שהיא קידמה תוכנית השונה מהתדריך התכנוני. לאור זאת, סירב המינהל לאשר את בקשת חברת נווה איתנים להאריך את תקופת ההרשאה לתכנון בשנה נוספת.

4. בדיעבד התברר לחברת נווה איתנים, כי בחלק מהזמן שבו היה עליה לתכנן את מרכז הספורט והמסחר האמור, יזם המינהל, יחד עם משרד הפנים, תוכנית מתאר מחוזית (תמ"מ 3 תיקון 21), אשר בנובמבר שנת 2003 הפכה את האזור לגן לאומי, ובכך סיכלה את האפשרות לתכנן, על פי ההסכם, מרכז ספורט ומסחר. 

מכאן התביעה הנוכחית, לסעדים ההצהרתיים האמורים.

5. במסגרת ההליך הוגשו תצהירי עדות ראשית, התקיימו חקירות נגדיות ואף הוגשו סיכומים.

בשלב מסוים לאחר מכן, התברר לי, כי כנגד חברת נווה איתנים ניתן צו פירוק ביום 13/6/12 בהליך פר"ק (מחוזי מרכז) 11545-12-11, וביקשתי מהצדדים, בהחלטה מיום 26/12/12, להתייחס למשמעותו, במסגרת ישיבת התזכורת שקבעתי ליום 15/1/13.

במהלך הדיון האמור, אישר ב"כ התובעות כי אכן ניתן צו פירוק, אך טען כי צו הפירוק אינו רלוונטי להליך מאחר שהתביעה עוסקת בהתרחשויות שאירעו בשנים 2008 - 2010, בעוד שצו הפירוק ניתן בשנת 2012,  ומעבר לכך, כבר בשנת 2008 התבקשה העברת הזכויות מחברת נווה איתנים לחברת פארק.

ב"כ המינהל התנגד לעמדתו של ב"כ התובעות, וטען כי צו הפירוק מונע את בירור ההליך, ובנוסף, המינהל לא אישר כלל את העברת הזכויות הנטענת.

6. הגעתי למסקנה כי יש להורות על עיכוב ההליכים בתביעתה של חברת נווה איתנים ולמחוק את תביעתה של חברת פארק בהיעדר עילה ויריבות. אנמק בקצרה.

7. סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג - 1983, קובע:

"משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע".

בהתייחס לסעיף זה, נקבע בהחלטתו של כב' השופט יעקב שפסר בע"א (מחוזי מרכז)

 10960-09-12 י.א. חברה לעבודות חשמל בע"מ נ' ד. רז פיקוח הנדסי ופיתוח בע"מ (בפירוק)  (21/12/12):

"כידוע, תכליתו של הסעיף האמור הינו להגן על האינטרסים של כלל הנושים במסגרת החלוקה הכללית ולמנוע העדפת נושים, באופן שלא ניתן יהיה לנושים מסוימים ליטול מרכושה של החברה המתפרקת, אלא במסגרת חלוקה מסודרת.  במצב דברים זה, בדיקת חובות החברה וחלוקת הנכסים שלה מצויה בידי המפרק, כשהנושים שאינם רשאים עוד לנהל הליך בבית המשפט, רשאים להגיש את תביעתם בדרך של תביעת חוב בפני המפרק".

(רע"א 35911-11-11 עו"ד קסטנבאום נ' מדינת ישראל (16/4/12); פר"ק (מחוזי באר שבע) 8347/08 עז-רום מפעלי מתכת בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (6/6/12)).